מדריך מעשי נגד דיסינפורמציה

מהו שיח נגדי נגד דיסאינפורמציה?

שיח נגדי, בהקשר של דיסאינפורמציה, ניתן להגדיר כתהליך תקשורתי יזום ותגובתי שמטרתו לתקן מידע כוזב, להדגיש מידע אמין ולחזק עמידות מול נרטיבים מטעים.

שיח נגדי נגד דיסאינפורמציה מתרחש בשני רבדים:

ראשית, קהילות, פלטפורמות, ארגונים ורשויות יכולים לעסוק בשיח נגדי פעיל. הם יכולים להפריך חדשות כוזבות שמופצות בציבור באמצעות בדיקת עובדות ומקורות מידע. גופים אלה יכולים גם לקדם ״חיסון מוקדם״ אוpre-bunking . כלומר, לחלוק עצות מעשיות כיצד משתמשים עצמם יכולים לזהות דיסאינפורמציה ולהפוך לבודקי העובדות של עצמם, עוד לפני שהם נחשפים לדיסאינפורמציה מסוימת.

שנית, משתמשים פרטיים יכולים לעסוק בצורות פסיביות של שיח נגדי. על ידי מודעות וערנות לדיסאינפורמציה, משתמשים יכולים לבלום את הפצתה באופן פסיבי באמצעות אי מתן אמון בה או אי שיתוף של המידע הכוזב. משתמשים יכולים גם לעסוק בשיח נגדי פעיל על ידי שיתוף של חדשות מדויקות ואמינות בלבד בנוגע לאירועים חדשותיים. לעיתים, משתמשים בעלי כוונות טובות משתפים דיסאינפורמציה מתוך כוונה מכוונת ללעוג לה. עם זאת, צורות כאלה של שיח נגדי פעיל בהיקף רחב עלולות לגרום לתוצאה הפוכה, משום שמשתמשים אחרים עלולים לזכור את המידע הכוזב אך לשכוח את העובדה שהוא שקרי.

מהי דיסאינפורמציה?

דיסאינפורמציה היא מידע כוזב שנוצר ומופץ בכוונה תחילה במטרה להטעות או להוליך שולל. היא מאופיינת ביצירה מכוונת של מידע כוזב או מניפולציה של מידע קיים כדי ליצור נרטיב שקרי. הכוונה מאחורי דיסאינפורמציה היא לרוב לגרום נזק, לזרוע בלבול, להסית לסכסוך, או להשפיע על דעת הקהל או על התנהגות הציבור בכיוון מסוים.

ישנם דוגמאות רבות לדיסאינפורמציה. מהומות אתניות התגלו לעיתים קרובות ככאלה שהקדימה אותן הפצה של מידע כוזב על קבוצות אתניות אחרות, כולל טענות שקריות על אלימות כלפי ילדים ונשים. דוגמאות פוליטיות בולטות לדיסאינפורמציה כוללות את הטענה כי הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2020 הושגו באמצעות הונאה אלקטורלית. במהלך מגפת הקורונה, הופצו מקרים רבים של דיסאינפורמציה, כגון מידע שקרי על תופעות לוואי של חיסונים וטיפולים חלופיים לנגיף הקורונה.

מקרי בוחן של שיח נגדי נגד דיסאינפורמציה 

שיטה בולטת לשיח נגדי נגד דיסאינפורמציה היא הפרכת מידע או בדיקת עובדות. השיטה מתקיימת בשיתוף פעולה בין בודקי עובדות לבין חברות המדיה החברתית. העיתונאים או בודקי העובדות מזהים מידע שקרי או מטעה שמופץ ברשת, וחברות המדיה החברתית מסמנות אותו או מתייגות אותו כמידע מטעה. מחקרים מראים כי בדיקות עובדות אכן מפחיתות את האמונה במידע שקרי, אם כי ההשפעה נוטה להיות קטנה וחולפת. בעיה מעשית נוספת היא שכמות הדיסאינפורמציה שמסתובבת ברשת עולה בהרבה על היכולת לבדוק את כולה. במקביל, מחקרים מצביעים על כך שאיום בבדיקת עובדות מצד מוסדות תקשורת ממלא תפקיד חשוב בשמירה על אחריותם של פוליטיקאים. לאור המשאבים הרבים הנדרשים להפרכת דיסאינפורמציה ולשידור בדיקות עובדות, מושקעים מאמצים גוברים ביצירת אסטרטגיות משלימות של “חיסון” מראש נגד דיסאינפורמציה.

צורה אחת של חיסון מוקדם(pre-bunking)  היא דחיפה (nudging). ההנחה בבסיס אסטרטגיית הדחיפה היא שאנשים כבר ממילא מונעים להאמין ולשתף רק חדשות מדויקות, והדחיפה היא תזכורת פשוטה שנועדה לגרום להם להיזכר במוטיבציה הזו בעת גלישה ברשתות החברתיות. דוגמאות ל”דחיפות דיוק״ (accuracy nudges) הן חלונות קופצים ששואלים משתמשים האם הם מאמינים שהכתבה נכונה או האם לדעתם חשוב לשתף רק מידע מדויק. מספר מחקרים הראו כי דחיפות דיוק פועלות במספר הקשרים תרבותיים שונים, אך גם כי ההשפעות שלהן קטנות. עם זאת, הדחיפות הללו קלות ומהירות לביצוע וקל ליישמן בפלטפורמות מדיה חברתית בפועל, מה שמעניק להן יתרון משמעותי.

צורה נוספת של חיסון מוקדם (Pre-bunking) היא דרך התערבויות באמצעות משחקים (gamified interventions). בעוד שדחיפת דיוק (accuracy nudge)  מתמקדת במוטיבציה של המשתמשים, משחקים אלה מתמקדים בהעצמת המשתמש באמצעות פיתוח מיומנויות. הרעיון הבסיסי הוא שאנשים יכולים ללמוד אסטרטגיות טיפוסיות של מפיצי דיסאינפורמציה על ידי משחקים שמכניסים אותם לתפקיד של מפיצי מידע כוזב. פותחו מספר משחקים שונים, כולל כאלה המתמקדים בנושאים ספציפיים כמו שינויי אקלים וקורונה. המחקר מראה כי המיומנויות שנרכשות במשחק יכולות לעזור לאנשים לזהות מידע כוזב הן בסביבת מעבדה והן בפלטפורמות מדיה חברתית בפועל, וכי מיומנויות אלה ממשיכות לחזק את המשתמשים לאורך מספר חודשים. יחד עם זאת, התערבויות משחקיות אלו אורכות זמן רב יותר, ולכן הן קשות יותר ליישום בסביבות מקוונות מחוץ למסגרות לימוד פורמליות (כגון בבתי ספר או במקומות עבודה).

צורה אחרונה של חיסון מקדים (Pre-bunking) היא התערבויות להעלאת אוריינות מדיה דיגיטלית, גם היא מתמקדת בפיתוח מיומנויות. בעוד שהתערבויות משחקיות מעניקות מיומנויות באופן עקיף כאשר המשתמש משחק, התערבויות אוריינות מדיה דיגיטלית מספקות הנחיות ישירות לזיהוי חדשות כוזבות, ובכך הופכות את המשתמש לבודק עובדות עצמאי.

להלן דוגמה בולטת להנחיות מעשיות שסיפקה פייסבוק למשתמשים שלה – הן ישירות בפלטפורמה שלה והן באמצעות מודעות בעיתונים בארצות הברית, בריטניה, צרפת, גרמניה, מקסיקו והודו:

  • היו ספקניים כלפי כותרות – סיפורי חדשות כוזבים כוללים לעיתים קרובות כותרות מושכות עם אותיות גדולות במיוחד או סימני קריאה. אם הכותרת כוללת טענות מזעזעות שנשמעות בלתי סבירות, כנראה שזה לא אמיתי.
  • בדקו היטב את כתובת האתר (URL) – כתובת אתר מזויפת או דומה מאוד לאתר מוכר יכולה להעיד על חדשות כוזבות. אתרי חדשות מזויפים רבים מחקים מקורות אמינים על ידי שינוי קטן בכתובת האתר. ניתן להשוות את הURL לאתרים מהימנים.
  • חקרו את המקור – ודאו שהכתבה נכתבה על ידי מקור שאתם סומכים עליו ובעל מוניטין של דיוק. אם הכתבה מגיעה מארגון לא מוכר, בדקו את עמוד ה-“אודות” שלו כדי ללמוד עליו יותר.
  • שימו לב לעיצוב חריג – אתרי חדשות כוזבים כוללים לעיתים קרובות שגיאות כתיב או פריסה גרפית לא מסודרת. אם אתם רואים סימנים כאלו, קראו בזהירות.
  • בדקו את התמונות – סיפורי חדשות כוזבים כוללים לעיתים תמונות או סרטונים שעברו מניפולציה. לפעמים התמונה אמיתית אך הוצאה מהקשרה. ניתן לבצע חיפוש תמונה כדי לבדוק את מקורה.
  • בדקו את התאריכים – סיפורי חדשות כוזבים עשויים לכלול לוחות זמנים לא הגיוניים או תאריכים ששונו.
  • בדקו את הראיות – חפשו את מקורות הכתב כדי לוודא שהם מדויקים. היעדר ראיות או הסתמכות על “מומחים עלומים” עשויים להעיד על חדשות כוזבות.
  • השוו לדיווחים אחרים – אם אף מקור חדשותי אחר אינו מדווח על אותו סיפור, ייתכן שהסיפור כוזב. אם הסיפור מופיע במספר מקורות מהימנים, סביר יותר שהוא נכון.
  • האם הסיפור הוא בדיחה? – לפעמים קשה להבדיל בין חדשות כוזבות להומור או סאטירה. בדקו אם המקור ידוע בהומור או פרודיה, ואם פרטי הסיפור וסגנונו מעידים על כך שהוא נועד לשעשוע. ישנם סיפורים שמופצים בכוונה כשקריים. חשוב באופן ביקורתי על הסיפורים שאתה קורא, ושתף רק חדשות שאתה יודע שהן אמינות.

המחקר מצא כי חשיפה להנחיות הללו – וליוזמות דומות – אכן משפרת את יכולת המשתמשים לזהות מידע כוזב, והשפעתן יכולה להיות משמעותית. התערבויות אוריינות מדיה דיגיטלית עובדות ככל הנראה משום שהן מגבירות את תחושת היכולת האישית של המשתמשים ובכך יוצרות אצלם תחושת העצמה. עם זאת, ישנן עדויות לכך שכדי להפיק תועלת מההנחיות הדיגיטליות הללו, נדרשת רמה מסוימת של אוריינות מדיה דיגיטלית קיימת. בנוסף, רבות מהתערבויות אוריינות המדיה הדיגיטלית הן מקיפות ומורכבות יחסית, ולכן נדרשת סביבה של הכשרה מיועדת על מנת למקסם את השפעתן.

דברים שיש לקחת בחשבון

כאשר עוסקים בשיח נגדי שיח נגדי(Counter-speech)  כנגד דיסאינפורמציה, בעיצוב התערבויות שמטרתן להעצים משתמשים, ישנם כמה היבטים חשובים שיש לקחת בחשבון.

 ראשית, מחקרים מצביעים על כך שהתערבויות המסייעות לאנשים לזהות מידע כוזב עלולות לעורר סקפטיות כללית, עד כדי כך שאנשים מתחילים לפקפק גם במידע מדויק. אמנם ההשפעה חזקה יותר על מידע שקרי מאשר על מידע אמין, אך מטרה מרכזית של שיח נגד דיסאינפורמציה צריכה להיות טיפוח ענווה אינטלקטואלית במקום סקפטיות כללית. נמצא כי סקפטיות כללית ואי-אמון עשויים אף להגביר את הנטייה להפיץ דיסאינפורמציה (למשל תוכן קונספירטיבי) בעוד שענווה אינטלקטואלית מפחיתה באופן עקבי את המוטיבציה לשתף דיסאינפורמציה. אחת הדרכים לטפח ענווה אינטלקטואלית היא להמחיש לאנשים את המגבלות הקוגניטיביות שלהם עצמם.

 שנית, ישנם סוגים שונים של שיח נגדי: חלקם מתמקדים בהפסקת הפצת דיסאינפורמציה, ואילו אחרים מתמקדים בהגברת החוסן הקוגניטיבי של אנשים, כך שלא יאמינו לדיסאינפורמציה מלכתחילה. הדגשת עמידות קוגניטיבית יכולה להיות חשובה במיוחד. מחקרים מראים שרוב האנשים משתפים מידע ברשתות החברתיות לעיתים רחוקות מאוד, בין אם הוא אמיתי או שקרי. הבעיה המרכזית בדיסאינפורמציה היא לא רק ההפצה שלה אלא גם הבלבול וההסחה שהיא יוצרת עבור אלו שנחשפים אליה באופן אקראי.

שלישית, כאשר מעצבים התערבויות להעצמת משתמשים, יש לקחת בחשבון את יכולת ההרחבה (scalability)  והאפשרות לחזור על עליהן. ההתערבויות היעילות ביותר לרוב מחייבות הדרכה מפורשת או הנחיות ברורות, הנמשכות לפחות 5-10 דקות. לכן, האסטרטגיה היעילה ביותר היא ככל הנראה שילוב של כמה גישות: הדרכה ישירה לפיתוח מיומנויות (למשל, שילוב של הוראת אוריינות מדיה דיגיטלית והתנסות משחקית) תזכורות מקוונות תכופות לשמירה על מוטיבציה גבוהה (למשל, דחיפות דיוק לעידוד תשומת לב לדיוק המידע); ובדיקת עובדות ישירות, במידת האפשר.

 רביעית, ניתן לזהות דיסאינפורמציה משום שלרוב היא נושאת מאפיינים ייחודיים. עם זאת, ככל שהבינה המלאכותית תשתכלל, צפוי שמידע כוזב יהפוך לקשה יותר לזיהוי, כיוון שהוא ידמה למידע אמין בצורה מדויקת יותר ( למשל, באמצעות יצירת סרטונים מציאותיים במיוחד המבוססים על AI). בתנאים אלו, בדיקת עובדות על ידי גופי תקשורת מהימנים הופכת לחשובה אף יותר. אולם, כדי שתהיה לה השפעה, הציבור צריך לתת אמון במוסדות תקשורת חופשיים, עצמאיים ומקצועיים. לכן, אחת המטרות המרכזיות של כל מי שדואג להשפעות הדיסאינפורמציה היא לתמוך ולטפח גופי תקשורת חופשיים, ולהבטיח את חוסנם, עצמאותם ואת המשאבים העומדים לרשותם.

משאבים נוספים

Council of Europe – מדריך שימושי למאבק בדברי שנאה במהלך מערכות בחירות (2022)

InterAction – דיסאינפורמציה מדריך שימושי 2.0

UK Government – 2 RESIST : מדריך שימושי נגד דיסאינפורמציה

European Union – מדריך שימושי נגד דיסאינפורמציה

UK Department of Culture Vaccine – מדריך שימושי למאבק בדיסאינפורמציה

US Cybersecurity & Infrastructure Security Agency – מדריך שימושי נגד דיסאינפורמציה במערכות בחירות

The Alan Turing Institute – שיח נגדי: גישה יעילה יותר להתמודדות עם שנאה מקוונת?

Pen America – הנחיות לביצוע שיח נגדי בטוח

Google Jigsaw – מקורות מידע ומקרי מבחן על אסטרטגיות “חיסון” נגד דיסאינפורמציה

הערות מסכמות

עתיד חופש הביטוי (FFS) מודה למוסדות הבאים על תמיכתם ביצירת מסמך זה.

 

מידע נוסף על עתיד חופש הביטוי (FFS) בקישור:
https://futurefreespeech.org/

פניות לתקשורת
ג’סטין הייז Justin Hayes
מנהל תקשורת
justin@futurefreespeech.com

ריך מעשי זה תורגם לעברית על ידי טליה נעמת.

This toolkit has been translated into Hebrew by Talia Naamat.

Talia Naamat is a practicing attorney in Israel. She completed a law degree from Bar Ilan University in 2005, and a master’s degree (magna cum laude) in comparative religion from Tel Aviv University in 2015. Talia is the co-editor of the compendium of legal textbooks, “Legislating for Equality”, collating worldwide laws and international treaties on non-discrimination and protection of minorities in all U.N. member states. Talia has also written papers including “Hate Speech and the First Amendment” (2022), “The Legal Significance of the Working Definition of Antisemitism – Recent Trends and Case Law” (2020), and “Are the New Forms of Antisemitism Prohibited in the European Legal Systems?” (2018).

טליה נעמת היא עורכת דין פעילה בישראל. היא סיימה תואר במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן בשנת 2005, ותואר שני (בהצטיינות) במדעי הדתות מאוניברסיטת תל אביב בשנת 2015. טליה היא עורכת-שותפה של סדרת ספרי המשפט “חקיקה למען שוויון”, אשר מאגדת חוקים ואמנות בין לאומיות בנושא איסור אפליה והגנה על מיעוטים בכל מדינות החברות באו”ם. טליה כתבה גם מאמרים, ביניהם “שיח שנאה והתיקון הראשון לחוקה” (2022), “המשמעות המשפטית של הגדרת העבודה של אנטישמיות – מגמות עדכניות ופסיקה” (2020), ו-“האם הצורות החדשות של אנטישמיות אסורות במערכות המשפט האירופיות?” (2018).